בין הים ליבשה, בין האור לאפילה, בין דמיון למציאות, בין העבר לעתיד. עוד לפני היות האדמה, גנב העורב אבנים וסלעים ממלכת האלים, הטיל אותם על גבי האוקיינוסים, וכך נבראה הארץ.
בשעת בין ערביים הוא נע בין צללים, נוסק בין מים לחול, לרגעים נמוג בעלטה, לרגעים מתמוסס בשבבי אור. זמנים נפרשים כמרבד תחת כנפיו השחורות, נחווים כְעת אחת.

המאבק מגיע לנקודת שיא ונפתר ברגע מזוכך אחד של מיזוג, המתרחש תחת חסותו של השליח – העורב. ברגע זה, נחשפים בשלמותם מרבדי פנינה, אלומות אור, בריכות סוד וגומות חול, אך אלה מתחלפים מייד בדממה, בגלי חושך ובתהומות אפלים. העורב, כדמותו של השליח, נבחר דווקא משום שהוא מגלם בצלמו ניגודים חריפים וחוסר שלמות: הוא גנב אך גם מושיע, הוא שליח המוות, אך גם שליחו של האלוהים. על כן, האפשרות לריפוי השסעים והניגודים הפעורים בנפש האדם נתונה דווקא בידי דמותו האל-זמנית.

"עורב חול" מהווה המשך ישיר לעבודה שקדמה לה - "סופים נטושים". בעוד "סופים נטושים" חושפת לראשונה את דיוקנו של עורב החול, העבודה הנוכחית מאפשרת התבוננות חווייתית בעולמו הפנימי. כך, "סופים נטושים" מאיירת את מרקם הנפש הרך, הפגיע והנמוג של העורב, ואילו "עורב חול" משתפת את הצופה בחוויית היצירה של העורב.

העבודה צולמה בסרטי שחור-לבן, תוך הדגשת הניגודיות. נעשה שימוש בזויות צילום רחבות, להעברת זווית מבט רחבה ונמוכה, הדומה לזו של ציפור. זוויות הצילום מעודדות אילוזיות תפיסתיות, המעוותות את מיקום האובייקטים בסביבה ואת גודלם הנתפס. אלה משמשים לטשטוש תחושות מיקום וזמן אצל הצופה. 

אלעד חגי פרידמן
אוקטובר 2006